שנות השלושים

שלום לך אזרח יקר, אני מדבר אלייך משנות השלושים של המאה הקודמת. מתחילים להרגיש אצלכם שמתרקמת שואה, חדשה, לא כקודמת… אם אוכל לתת לכם טיפ קצר מתקופתינו, אל תאמינו לממשל האמריקאי כשיתחילו להגביל אתכם בדברים קטנים, כמו לא לצאת ממקום מגוריכם כדי להגן עליכם, או לא לתת לכם… תבינו, כך גם הכל החל אצלינו, היינו בגיטו כנ"ל, אח"כ לקחו אותנו למחנות עבודה כשבשער הכניסה היה כתוב "העבודה משחררת". תביטו טוב סביבכם. אתם לא יודעים שבתחילת המאה לא היה ברור אם השפה המדוברת באמריקה תהיה אנגלית או גרמנית? בתחילת ימי השואה גם בארה"ב היו התאספויות ענקיות של עשרות אלפי אנשים בעד תנועת הנאציזם, אלא שלבסוף הדבר לא המשיך. 

עצה חשובה אליכם ממני, בעצם ממילונים והאמת שגם ממה שאומר הרב לייטמן וממה שכתוב לא פעם בספר תיקוני הזוהר, אל תמשיכו כך, אלא תתחברו ביניכם, רק זה יציל אותכם מהשואה החדשה. בהמשך, ולאחר מספר שעות, אני פוגש חבר ותיק: "מה קורה?" אני שואל את האמריקאי הטיפוס היהודי?

הוא מתחיל ומסביר על מחירי הנשק והיכן יש מבצעים מטורפים. והיכן ברטה 9 מ'מ דבל אקשן יעלה מחצית המחיר לרגל האנטישמיות החוגגת! אני מביט בעיניו, משתהה. הוא כמו סוס במרוץ להשגת יעד, מפנה דבריו אלי שוב: "ואנו נרכוש 70 כאלו לישיבה, פיצוץ של מבצעים !!!" הבנתי, כי עם כל ההבחנות הדומות לתחילת תקופת הנאצים והאנטישמיות- שדומות מאוד למצבם כעת, הם לא קולטים!

זה כמו צעצוע לילד שמתעקש להתיייס אליו כאמיתי.  פעם, החלום היה לטוס לאמריקה, לעזוב כאן הכל ולחיות אמריקאית את חיי, אך עתה זה כמו טיול ללוע הגעש, ככל שתתקרב יגיע הקץ! אז אם אתה, כן אתה, שאיני יודע מי אתה, ולא היכן יתפרסם מאמר זה כי אני לא איש אנטרנט. ברגע שתקרא, תחשוב על האחים שלנו האמריקאים, הם חלק מהנשמה שלך: איך אתה מרגיש? איך אתה יכול מעתה לנהל חיים כשהם על סף כניסה ללוע הר הגעש, וככול הנראה מרצון!!!

החיים אמנם חולפים עוברים, אך הזקנים נוהגים תמיד להגיד כי הם חלפו מבחינתם כרגע אחד. אז בוא נבצע בפועל מהלך ולא רק נמתין, בוא נתפלל ולא רק נחכה ליום בהיר, בוא נפגוש ולא רק נתמהמה בצידו של צלע ההר,  ובעיקר, בוא נתחבר כי למחרת כבר אותנו הטבע רוצה לפגוש כאיש אחד ובלב אחד. ושלא יהיה אז כבר ממש ממש מאוחר!!!

התגובות סגורות